Shvouoth
Daf 14a
הלכה: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה כול'. בְּדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּדַעְתֵּיהּ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. כַּמָּה יֹאכַל מִן הַטֶּבֶל וְיהֵא חַיָּב. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. כָּל שֶׁהוּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. כַּזָּיִת. אָמַר לָהֶן רִבִּי שִׁמְעוֹן. אֵין אַתֶּם מוֹדִין בָּאוֹכֵל נְמָלָה כָּל שֶׁהוּא שֶׁחַייָב. אָֽמְרוּ לוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְבִרְייָתָהּ. אָמַר לָהֶן. אַף חִיטָּה אַחַת כְּבִירְייָתָהּ׃ 14a עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן לָמָּה רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּדַעְתֵּיהּ. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. מִמּוּתָּר לָכֶם וְלֹא מֵאָסוּר לָכֶם.
Traduction
Comment se fait-il qu’ici R. Simon (64)La question est posée d'après l'avis de Resch Lakisch, qui a dit (fin du 3) que le serment n'a pas d'effet sur l'interdit, comme l'observe le commentaire. ne déclare pas coupable celui qui a juré faux? Il est conforme en cela à son opinion exprimée ailleurs, car il est dit (65)(Makot 3, 2).: ''Combien faut-il avoir mangé de produits de la terre non rédimés pour être condamné à la peine des coups? Selon R. Simon, celui qui en mange même la partie la plus minime est condamné; les autres docteurs assignent pour mesure l’équivalent d’une olive. Mais, leur dit R. Simon, ne reconnaissez-vous pas que celui qui mange une fourmi, si petite qu’elle soit, est coupable? Oui, dirent-ils, parce qu’elle est ainsi créée. Un grain de blé, répliqua-t-il, est ainsi créé (et sa mesure suffit (66)Selon lui donc, le serment n'est pas applicable à ce cas.)''. D’après l’avis de R. Yohanan (qui fait dépendre la culpabilité pour faux serment de la question de savoir si le serment englobait également des objets permis et des interdits), pourquoi ici R. Simon (67)Cf. Frankel, Mabo Yerouschalmi, 134a. ne déclare-t-il pas coupable celui qui a juré faux? R. Zeira répond que R. Simon se conforme ici à sa propre opinion (de ne pas admettre ces jonctions dans la prestation de serment); car on a enseigné en son nom; de l’expression (Lv 16, 29): Vous mortifierez vos personnes, on déduit que la privation consistera à se passer de ce qui d’ordinaire est permis à la consommation, non de ce qui est déjà interdit à d’autres titres que le jeûne.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בדא רבי שמעון פוטר. בתמיה ולר''ל פריך דאמר בסוף הלכה דלעיל דאין שבועות חלות על האיסורין אפילו בכולל ועל כרחך לא מיתוקמא מתני' אליביה אלא במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן דר''ע ואם כן מאי טעמיה דרבי שמעון דפוטר ומשני רבי שמעון כדעתיה:
דתנינן תמן. בפ''ג דמכות כמה יאכל מן הטבל וכו' דסבירא ליה לר' שמעון דאף על כל שהוא מושבע ועומד עליו דלא אמרו שיעור כזית אלא לענין קרבן והלכך לא חיילא שבועה עליה:
על דעתיה דר' יוחנן. דאוקי לעיל לטעמא דסיפא דמתני' בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין למה רבי שמעון פוטר:
רבי שמעון כדעתיה. דלית ליה איסור כולל כדתני דדריש תענו את נפשותיכם במותר לכם הכתוב מדבר דאסורין עליו משום יה''כ ולא באסור לכם בלאו הכי ואם אכל נבילות ביה''כ פטור עליהן משום איסור יה''כ ואע''ג דיה''כ כולל הוא גם לדברים המותרין אלמא דלית ליה לר''ש איסור חל על איסור אפי' בכולל:
רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. עַל דַּעַת רִבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר. בְּכוֹלֵל שְׁבוּעוֹת חָלוֹת עַל הָאִיסּוּרִין נִיתְנֵי. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל. אָמַר רִבִּי זֵירָא. כָּל יוֹמוֹי דְרִבִּי בָּא בַּר מָמָל לֹא אַשְׁכַּחְנָן תּוֹתְבָהּ. וּמִן דִּדְמָךְ אַשְׁכַּחְנָן תּוֹתְבָהּ. מָה נָן קַייָמִין. אִם בָּאוֹמֵר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל בָּשָׂר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה וְהַפֶּסַח בְּתוֹכָן. שֶׁלֹּא אוֹכַל עֲשֶׂרֶת יָמִים הַלָּלוּ וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים בְּתוֹכָן. בְּמֵיחַל שְׁבוּעָה עַל הָאִיסּוּרִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְתִשְׁמַע מִינָהּ. הָיוּ לְפָנָיו זֵתִים שֶׁלִּשְׁחוּטָה וְאֶחָד שֶׁלִּנְבֵילָה וְאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל עֲשֶׂרֶת זֵיתִים אֵילּוּ. כֵּיוָן שֶׁפָּטוּר עַל הַנְּבֵילָה פָּטוּר אַף עַל הַשְּׁאָר.
Traduction
R. Aba b. Mamal demanda: d’après R. Yohanan, qui attribue aux docteurs l’opinion de déclarer coupable l’auteur du serment en cas d’englobement d’interdits divers, auquel cas le serment est alors applicable, on devrait (68)Dans la Mishna ( Kritot 3, 4) où il est question de pluralité des causes d'interdit qui se trouvent jointes. compter comme cas de culpabilité le serment énonçant de ne pas manger, après quoi le même individu a mangé (interdit venant s’ajouter aux quatre autres)? R. Zeira répond: durant toute la vie de R. Aba b. Mamal, nous n’avions pas trouvé de réponse sur cette question; mais depuis son décès, nous avons trouvé la réponse. Or, en quel cas l’hypothèse de la jonction des 5 interdits a-t-elle lieu? S’agit-il du cas où l’homme jure ne vouloir manger de chair en aucun jour de l’année y compris celui de la Pâques (où l’on est tenu de manger de l’agneau pascal), ou bien s’il jure ne pas vouloir manger pendant les dix jours suivants, et le jeûne du Grand Pardon fait partie de cette période? N’est-ce pas faire coïncider le serment avec les interdits (ce qui est inapplicable)? Donc, dit R. Yossé, de ce que l’on a dit qu’en un tel cas de généralité le serment n’a pas d’effet, il ne l’est pas non plus s’il doit englober un objet déjà défendu; ainsi, lorsqu’en présence de morceaux de chair de la grandeur d’une olive, provenant d’un animal égorgé (purs), et dont l’un est d’une charogne, on jure vouloir les manger tous, comme le serment est inapplicable au morceau interdit (69)Cf. ci-après, (5, 3) fin., il l’est aussi à tout le reste (et devient nul).
Pnei Moshe non traduit
על דעת ר' יוחנן. דס''ל דאמרי' לרבנן איסור כולל אפי' באיסור הבא על ידי עצמו כגון שבועות א''כ קשיא:
ניתני שבועה שלא אוכל ואכל. אמתני' דפ''ג דכריתות קאי דשנינו שם יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביה''כ וטעמא דהני כולהו אית בהו איסור כולל ואיסור מוסיף ואי איתא לדר' יוחנן ניתני נמי איסור כולל על ידי שבועה דמגו דחיילא על דברים המותרין חיילא נמי על דברים האיסורין ומשכחת לה חמש חטאות באכילה אחת:
כל ימיו דר' בא בר ממל לא אשכחן תותבה. לא היינו מוצאין תשובה על קושיא זו ועכשיו לאחר שנפטר מצאנו תשובה כדמסיק ואזיל:
מה אנן קיימין. דהיכי דמי הא דאמרת דמשכחת חמש באיסור כולל בשבועה:
אם באומר שבועה שלא אוכל בשר כל ימות השנה והפסח בתוכן. כלומר אי דאמרת דמתני' דכריתות דקתני וקחשיב התם יה''כ נוקמי דאיירי דהוסיף עוד איסור בשבועה ועל כרחך אי אפשר לאוקמי בשאמר שבועה שלא אוכל סתם דהאי לאו כולל מיקרי דכשאמר לא אוכל סתם אמרינן דודאי לא היה דעתו אלא לאסור עליו ימים המותרים ולא על ימי' אסורים היה דעתו דבלאו הכי עומדין עליו באיסור הן ואי אתה מוצא אלא באומר ימים אלו דהוי כאומר שבועה שלא אוכל בשר כל ימות השנה ובהא אמרינן דגם בשר הפסח בכלל דכמו שחלה שבועה עליו בכל ימות השנה חלה עליו בכולל גם לענין מצוה שלא לאכול מבשר קרבן הפסח:
שלא אוכל עשרת ימים הללו ויום הכפורים בתוכן. כלומר והשתא אמרת דה''נ לענין יום הכפורים כן דלאו שלא אוכל סתם קאמר דבהאי גוונא ליכא לספוקי דלא היה דעתו אלא על הימים מותרים אלא בכגון שהוא עומד בעשרת ימים לפני יה''כ ואומר שבועה שלא אוכל בעשרת הימים הללו ויה''כ הוא בתוכן ותימא דחלה השבועה גם על יה''כ בכולל דומיא דאומר שלא אוכל בשר כל ימות השנה דחלה גם על קרבן הפסח וה''נ כן:
במיחל שבועה על האיסורין. בתמיה וכלומר הא ודאי לא מצית אמרת הכי דהאי הוי ממש כמו שמיחל הוא השבועה על מה שכבר אסור עליו וקי''ל דאין שבועה חלה על האיסורין שהרי כשאומר בעשרת ימים הללו א''כ כמפרש הוא גם על יה''כ בתוכן ובודאי אין השבועה חלה על יום הכפורים דבלאו הכי מושבע ועומד הוא שלא לאכול בו והלכך לא משכחת לה איסור משום שבועה בכולל דתיחול עליו עם איסור יה''כ בהדדי ולקמן בעי עלה דהא עכ''פ משכחת לה בגוונא אחרינא ומשני לה:
ואת שמע מינה. מדקאמר באומר עשרת ימים אלו ויה''כ בתוכן לא חיילה השבועה על יה''כ בכולל אלמא דבמפרש לא אמרינן כולל א''כ ש''מ דה''ה איפכא היכא דנשבע לבטל את המצוה כגון שבועה שאוכל נבלה דודאי לא חיילא השבוע' והשתא אם היו לפניו כמה זיתים של שחוטות ושל נבילות ואמר שבועה שאוכל זיתים אילו מתוך דלא חיילא שבועה על הנבלה לא חיילא נמי על השחוטה דכל דמפרש האיסור בשבועה כמאן דליתיה לשבועה כלל דמיא:
Shvouoth
Daf 14b
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. וְלָמָּה לֹא מַר. שְׁבוּעָה 14b שֶׁאוֹכַל מִשְּׁחִיטַת פְּלוֹנִי. אֵין בָּהּ חֵלֶב. בְּשׁוֹחֵט צְבָיִים. אֵין בָּהּ גִּיד הַנָּשֶׁה. בְּעוֹפוֹת. אֵין בָּהֶן דָּם.
Traduction
R. Aboun b. Hiya demanda: pourquoi ne pas supposer qu’il jure s’interdire de manger d’un animal égorgé par un tel? (Est-ce qu’en ce cas le serment n’est pas effectif)? Il y a toujours parmi les interdits la graisse (cause d’inapplication du serment). Ne peut-on pas supposer le même serment de manger d’un cerf égorgé par autrui (auquel cas il n’y pas d’interdit de graisse)? Il y a toujours l’interdit du nerf sciatique. Ne peut-on pas supposer le serment pour des oiseaux (ce qui exclue l’interdit du nerf sciatique)?
Pnei Moshe non traduit
ולמה לא אמר שבועה שאוכל משחיטת פלוני. כלומר בשבועה עלי אם אוכל משחיטת פלוני ושבועה זו חיילא דאין כאן אסור ועומד ואכתי משכחת לה חמש חטאות במתני' דכריתות:
אין בה חלב. בתמיה וא''כ עכ''פ יש צד איסור שאסר ועומד עליו וכיון דלא חיילא שבועה אחלב לא חיילא כלל:
ופריך בשוחט צבאים. שאסר עליו שחיטת חיה של פלוני דאין כאן איסור חלב ומגו דחיילא שבועה בשחיטת חיה של פלוני חלה נמי אשחיטת בהמה שלו כדאיירי במתני' דהא חייב משום חלב ומשום נותר ומוקדשין קתני ומשני וכי אין בתיה איסור גיד הנשה ואכתי הוה כמפרש במה שיש בו צד איסור:
בעופות. ונימא באוסר עליו שחיטת עופות של פלוני וחיילא גם אבהמה במיגו ומשני וכי אין בהן איסור דם והוי כמפרש במקום שיש בו צד איסור:
רִבִּי חִינְנָה בָעֵי. וְלָמָּה לֹא מַר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל מִפְּלוֹנִי סְתָם. בְּגִין רִבִּי שִׁמְעוֹן. וְאִין כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן נִיתְנֵי. יוֹם הַכִּיפּוּרִים. דְּתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן. תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. מֵאָסוּר לֹו וְלֹא מִמּוּתָּר לוֹ. אֶלָּא שֶׁזֶּה בְקָבוּעַ וְזֶה בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד.
Traduction
Il y a toujours l’interdit du sang. R. Hinena demanda: pourquoi ne pas supposer le cas où il jure s’interdire de manger du bien d’un tel, vaguement (sans parler d’égorgement, de sorte qu’il n’y ait pas d’avance un motif d’interdit)? Le dit enseignement ne suppose pas le serment d’interdit généralisateur, pour se conformer même à l’avis de R. Simon, qui n’admet pas cette généralisation. Mais alors, d’après lui, pourquoi parler du jeûne du grand pardon? N’a-t-il pas dit qu’il n’admet pas ce dernier interdit combiné avec un autre, en raison des mots ''vous mortifierez vos corps''; vous les priverez de ce qui est permis, non de l’interdit?Le motif de cette restriction est que l’on y énumère seulement des cas passibles d’un sacrifice fixe, non le serment d’énonciation, passible d’un sacrifice mobile (70)Proportionnel aux moyens du délinquant..
Pnei Moshe non traduit
ולמה לא אמר שבועה שאוכל מפלוני סתם. בשבועה עלי מה שאוכל מפלוני ולא הזכיר משחיטתו דאין כאן צד איסור כלל ואכל משל פלוני אלו האסורין דקחשיב במתני' וחיילא שבועה עלייהו בכולל ואכתי ניחשב חמש:
ומשני בגין ר' שמעון. היינו טעמא דלא קחשיב במתני' איסור שבועה בכולל משום דבעי לאוקמי לדברי הכל ואפי' כר''ש ואיהו לית ליה איסור כולל ופריך ואין כר''ש ניתני יום הכפורים בתמיה דאי לר''ש האיך תני במתני' יה''כ הא אמרינן לעיל לר''ש דלית ליה משום איסור יה''כ בדבר שאסור ועומד עליו והתם קתני חלב ושאר איסורין וש''מ דמתני' לאו כר''ש אתיא:
תענו את נפשותיכם ממותר לו ולא מאיסור לו. כצ''ל וכדלעיל:
אלא. היינו טעמא דלא קתני איסור שבועה בכולל דלא קחשיב אלא במה שהוא בחטאת קבוע לאפוקי שבועת ביטוי שהיא בעולה ויורד:
הָתִיבוֹן. הֲרֵי טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו שֶׁהוּא בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד וְתַנֵּי תַנָּא. לֹא אֲתִינָן מִיתְנֵי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁהֵן חִיּוּב כָּרֵת. שְׁבוּעוֹת אֵין בָּהֶן חִיּוּב כָּרֵת.
Traduction
Cependant, fut-il objecté, on énumère les cas d’impureté au Temple ou des saintetés, dont l’infraction est passible d’un sacrifice mobile? C’est vrai; mais on énumère seulement des sujets dont l’infraction volontaire entraîne la peine du retranchement, ce qui n’a pas lieu pour les sacrifices. Pourtant, on y énumère le délit de prévarication, qui n’entraîne pas le retranchement?
Pnei Moshe non traduit
הרי טומאת מקדש וקדשיו וכו' ותני תנא. דקתני טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין. ומשני דלא אתינן מיתני אלא דברים שהן בכרת לאפוקי שבועות דליכא כרת אלא לאו:
הָתִיבוֹן. הֲרֵי מְעִילָה אֵין בָּהּ כָּרֵת וְתַנֵּי. לֹא אֲתִינָן מִיתְנֵי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָן. שְׁבוּעוֹת יֵשׁ לָהֶן הֵיתֵר אַחַר אִיסּוּרָן. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין אָבוֹת מְלָאכוֹת בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִילּוּ מִי שֶׁעָשָׂה כּוּלָּם בְּהֶעֱלֵם אֶחָד כְּלוּם חַייָב אֶלָּא אַחַת עַל כּוּלָּן. אִילּוּ מִי שֶׁעָשָׂה כָל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
Traduction
Oui; mais on énumère seulement des sujets qui, une fois interdits, ne sauraient plus devenir permis, tandis que pour les serments il arrive qu’après leur interdiction on en est parfois délié (par l’intervention d’un homme compétent). La fin de l’enseignement précité (que le transport par la bouche, le jour du Shabat, est un acte coupable) prouve que l’on ne reporte pas sur la solennité du Grand Pardon les interdits graves défendus le Shabat (tels que le transport). Cependant, l’avis que si un individu transgresse, tous ces interdits en un seul état d’ignorance il soit coupable pour chaque délit, se réfère seulement aux jours de Shabat, non aux fêtes, ni au jeûne du Grand Pardon, et tous les délits ainsi accomplis en ce dernier jour n’entraînent qu’une culpabilité; mais, pour chaque travail accompli isolément en ce dernier jour, on est autant de fois coupable.
Pnei Moshe non traduit
הרי מעילה אין בה כרת ותני. דחייב אשם אחד משום מעילה:
לא אתינן מיתני. אלא היינו טעמא דלא תני אלא דברים שאין להן היתר כלל לאפוקי שבועות דיש להן היתר בשאלה להתיר שבועתו:
הדא אמרה. אסיפא דמתני' דכריתות קאי דקתני התם ר''מ אומר אף אם היה שבת והוציאו בפיו חייב זאת אומרת מדלא מחייב משום הוצאה ביום הכפורים גופיה:
אין אבות מלאכות ביום הכפורים. כלומר אין מנין האבות מלאכות כולן אמורים כ''א בשבת אבל ביה''כ לא מיחייב אלא על שאר מלאכות אבל לא משום הוצאה:
אילו מי שעשה כולם בהעלם אחד וכו'. כלומר דדחי לה הש''ס דהא ליתא דודאי חילוק מלאכות לענין שאם עשאן כולן בהעלם אחד שיהא חייב על כל א' וא' אינם אמורים אלא בשבת אבל לא לי''ט וליה''כ ואילו עשאן כולם בהעלם אחד ביה''כ כלום הוא מתחייב אלא אחת על כולן דחילוק מלאכות אין בו:
אילו מי שעשה כל אחת בפני עצמה וכו'. אבל אלו כל מלאכה בפני עצמה ביום הכיפורים ודאי מתחייב על כל אחת ואחת אם עשאה כמו שהוא מתחייב עליהן בשבת והא דקתני אם היה שבת ה''ק אם היה שבת מתחייב משום הוצאה אף משום שבת וקמ''ל דמתחייב משום יום הכפורים בפני עצמו ומשום שבת בפני עצמה ויש חיוב הוצאה אף ביום הכפורים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source